תנו לשמש לשקוע כמו אז ביוון…

תשאלו למה EVIA? ואני אגיד לכם:

בגלל הנוף, בגלל החופים המפורצים והצלולים, בגלל השקט, בגלל הטברנות, בגלל שאין שם המון תיירים ואלו שיש – רובם יוונים ואם עדיין לא השתכנעתם אז הכי הכי בגלל אבגליה, בעלת מלון הבוטיק ששהינו בו בעיירה Rovies שפשוט אין עליה!

אבגליה היא מארחת נהדרת שכולה אור ונדיבות. במלון הבוטיק שהיא מנהלת תשעה חדרים יפיפיים, נוחים ומאורים, במרחק שתי דקות הליכה איטית מהים. יש לה בחצר סאפים וקיאקים שאפשר לקחת חופשי חופשי ולרדת אתם לחוף וגם כמה זוגות אופניים. ארוחת הבוקר שלה גרמה לי לשאול את עצמי בכל בוקר מחדש: "למה מגיע לי כל הטוב הזה"?…

טיילתי בעבר ביוון וגם בכמה מהאיים אך לאויה הגעתי לראשונה רק לפני שנתיים. מסתבר שמדובר באי היווני השני בגודלו, אחרי כרתים. אי שבו היוונים אוהבים לבלות את חופשותיהם (בהנחה שהם לא כל השנה בחופש…) מה אגיד לכם? – אני מתה על אווירת הסבנטיז שיש במקום הזה: ילדים משחקים בחוץ על אופניים, משפחות משפחות מתנהלות לאיטן לעבר החוף בבוקרו של יום ראשון, סייסטה בין שתיים לארבע (שלא לומר בין אחת לחמש) שקט ושלווה, אף אחד לא ממהר לשומקום. טיים איז נוט מאני. איך אמר זורבה גיבור ספרו האלמותי של קאזנצאקיס : "עד מה משתנה נשמתו של אדם בהתאם לאקלים, לשקט, לבדידות, או לחברה שהוא חי בהם!"

אז מה צריך הבנאדם יותר מלשבת בטברנה על הים עם החברים או החברות הכי טובות, להזמין בפעם המי יודע כמה סלט יווני וצזיקי ואז לטבול את הלחם האחיד הנפלא שלהם בקערת הסלט היווני עם שמן הזית, פירורי הפטה  ועסיס העגבנייה… ובסוף לקנח באבטיח קר ובכוסית של אוזו. אני לא מרבה להשתמש בתואר הזה אבל באמת שאין לי מילה אחרת לתאר את החוויה: מ-ו-ש-ל-ם!

אז דקה לפני שיסגרו שוב את נתב"ג או שיוטלו מגבלות נוספות לשבים מיוון, או שיוון תיכנס שוב לסגר (עד כה זה בעיקר טופסולוגיה ובדיקות pcr שם וכאן, שזה באמת לא נורא) יש לי עצה: פרגנו לעצמכם חופשה חלומית במרחק של שעתיים טיסה + שעתיים וחצי נסיעה ובמחיר מאוד סביר. אפשר לגנוב סופשבוע (מתאים גם לשומרי שבת עם מקדם גמישות גבוה). יש עוד המון מקומות יפים ושווים לאורך חופיו של האי הזה שאגב, לא מציע רק ים אלא גם מסלולי טיולים, יערות, מפלים ושלל אתרי טבע.

ואחרי שתחזרו, בריאים ושלמים ב"ה, תוכלו לומר את מה שאמר זורבה: "אושרתי, וידעתי זאת. על-הרוב, כשעוברת עלינו חוויה של אושר, אין אנו יודעים על כך אותה שעה. רק כחלוף האושר, וכהשקפנו עליו ממרחק, מתגלה לנו פתאום – לפעמים אגב פליאה רבה – עד מה מאושרים היינו"…