אם אני רואה זמן בסביבה אני שואלת מה בנוגע…

אני גנבת. גנבת של זמן. בכל פעם שאני יכולה אני גונבת כמה דקות או שעות או ימים. תלוי. לפעמים  עשר דקות עם הקפה מול הים בדרך למשרד. לפעמים שחיית בוקר ומקלחת. ואם מתמזל מזלי אני מתנפלת על איזה סופשבוע ארוך ויורדת לסיני או טסה עם חברים ליוון או לקפריסין. עכשיו הכול כלכך זמין וזול וקרוב, כמה דקות על המקלדת והופ! את בעולם אחר.

והזמן, יש לו דרכים משלו לומר לך… אם את לא לוקחת אותו – הוא לוקח אותך! מה זה לוקח? שואב. בתוך כל הטירוף של העבודה והבית והמשפחה והניירת של הביטוח מופיע הזמן במלוא עריצותו ואז אנחנו אומרים לעצמנו שכשנצא לפנסיה ועתותינו יהיו בידינו, אז ניקח את הזמן:  נעשה הכול בנחת, נשחה כל בוקר, נטייל בעולם ומה לא. ייתכן. אבל לעת עתה מסתבר ש:            "Life is what happens to you while you're busy making other plans"        

אז לכל מי שמרגיש שהזמן בורח לו או לה מבין האצבעות. שאין זמן לכלום, שגם אם יש כמה דקות הן מיד מתמלאות בכל אותם קולות פולשניים המלווים את חיינו: ציוץ הווטסאפים והודעות הטקסט, דינדון המיילים וההתראות באפליקציה וצלצול הטלפון הנייד. לכולכם אני מציעה: תגנבו זמן! בין הבית למשרד, בין שישי לשבת, על הדרך, באמצע החיים, ככה סתם. וכן, אתם מוזמנים לנסות את זה גם בבית.